Gate to the well The places that were named

שער לבאר המקומות אשר נקבו בשמות

Know that God will enlighten you, for the names are two parts. Some names are derived from verbs or from verbs derived from them, such as Reuben, Shimon, Zebulun, which are names derived from the verb, wise, wicked, righteous, sword, snow, and the like, and the verb is derived from the name. And there are names that are nouns and are not derived from verbs, nor can verbs be derived from them, such as אִישׁ, אִשָּׁה, אֶבֶן, גֶּפֶן, סוּס, פֶּרֶד, חֲמוֹר, גָּמָל, שׁוֹר, עֵץ, בַּרְזֶל, and similar names.

דע ישכילך האלהים כי השמות הם שנים חלקים. יש מהם שם שהוא נגזר מן הפועל או הפועל ממנו, כמו רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, זְבוּלֻן, שהוא שם נגזר מן הפועל, חָכָם, רָשָׁע, צַדִּיק, חֶרֶב, שֶׁלֶג והדומים להם, נגזר הפועל מן השם. ויש שם שהוא שם דבר ואיננו נגזר מן הפועל ולא יהיה פועל נגזר ממנו, כמו אִישׁ, אִשָּׁה, אֶבֶן, גֶּפֶן, סוּס, פֶּרֶד, חֲמוֹר, גָּמָל, שׁוֹר, עֵץ, בַּרְזֶל והדומים להם.

Some of these names and similar ones are masculine and some are feminine, as will be explained in their respective places with God's help. Some are both masculine and feminine, but they are not referred to as either masculine or feminine, such as “the camel” (Leviticus 11:4), “and the boar ” (Leviticus 11:7), “and the rabbit ” (Leviticus 11:5), and similarly for the female: “and the hare ” (Leviticus 11:6), “all birds that are clean” (Deuteronomy 14:11), and there is no doubt that in the case of the male, the same applies to the female, and in the case of the female, the same applies to the male. And Rabbi Yona wrote that the language itself is the same for both male and female, for he says “camel” for the male and “camel” for the female, and likewise “chazir” and “shafan,” and he says “arnavet” for the female and “arnavet” for the male, “tor” for the female and “tor” for the male, “yonah” for the female and ‘yonah’ for the male, and his proof is “gamilim me'nikot .” (Genesis 32:16) And in my opinion, he does not say camel, pig, and rabbit except for the male, and when he says it for the male, the same applies to the female, because the majority of things are mentioned for the male, since he is the essence of creation, and when referring to females, the same applies to males, but only in a few cases, such as when referring to a female rabbit, a female bird, and a female dove. This is because they were chosen over the males, and the verse refers to what is common among humans. As in “and the daughter of the ostrich ” (Leviticus 11:16), and the same applies to the mother and the male, except that it is not customary for humans to eat them except when they are young. And so, “you shall not cook a kid in its mother's milk” (Exodus 23:19), and the same applies to a goat and an ox, except that it is not customary to eat meat with milk except when it is young. Similarly, “ A witch shall not be allowed to live” (Exodus 22:17) is the same for a sorcerer, but sorcery is mostly done by women. And what it says, “a female rabbit,” means that the male should not be seen, and the males should look like females. And what it says, “two tori ” (Leviticus 5:7) is said in most cases of sacrifices concerning females, to indicate that females are also acceptable, unlike animals, where males are chosen, as our sages said: “Males die among animals, but males do not die among birds” (Kiddushin 24b). And behold, they remember in the Mishnah “a sow” when they say, “There was no cow or sow that came out of Alexandria in Egypt whose udder was not taken” (Mishnah Bekhorot 4:4), and likewise they say “a camel” when they say, “One camel born of a camel and one camel born of a cow” (Bekhorot 6b). And when the group is mentioned, it is in the masculine form, such as “ camels suckling,” and “and two doves came out of the forest” (Mishnah, Bava Metzia 2:24), as in “woman” and “women” and “ant” and “ants.” The female is also mentioned without the letter ‘heh’ in cases where there is no possibility of confusion between male and female, such as “and the cow and the bear shall feed together” (Isaiah 11:7), since it says “ their young ones will lie down.” Likewise, in the Talmud, the word ‘bird’ is used in the feminine form, and they say “ female birds of the vineyards” (Mishnah Shabbat 9:7). And what is said in the Bible, “ pure bird,” bird is a general term for all birds, as it also says, “and the bird did not part” (Genesis 15:10), which includes the turtledove and the young bird, saying, “ the birds of the sky and the fish of the sea ” (Psalms 8:9), which includes all birds. And what he said, “Every bird is pure ,” is according to the custom of humans to refer to females by their male names, or to use the feminine form in general, as they used to refer to all things in the feminine form, such as “ this is the beast” (Leviticus 11:2), “ This is the beast” (Deuteronomy 14:4), and similarly with other masculine matters, such as “a congregation,” “war,” “battle,” and the like. However, it is certainly said in female names without the letter “heh” when the name is masculine in another language, as they called the ewe Rachel and said, “ And Rachel before her shearers was taken away” (Isaiah 53:7), “ two hundred ewes ” (Genesis 32:15), and likewise “ a female goat of a year old” (Numbers 15:27), “two hundred ewes” (Genesis 32:15), and it is said of the male “rams,” “lambs,” “goats.” And they said in the Talmud, “A young male goat that comes upon a female goat” (Chullin 79b), they said from a female goat even though a female sheep would suffice for them, as it is stated in the Scripture, “a female sheep from the flock,” even though a female sheep would suffice. And what it says, “And the frogs came up” (Exodus 8:2), “ And the frogs destroyed them” (Psalms 78:45), is a general term meaning “the frogs,” as in “ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל” (2 Samuel 24:9), as we have written (Sefer Mekhol (Rashi)/according to the pages/52b), and likewise “ וַתְּהִי הַכִּנָּם” (Exodus 8:13).

ויש מהשמות האלה והדומים להם מכונים בלשון זכר ויש בלשון נקבה, כמו שיתבאר כל אחד במקומו בחלק הענין בעזרת האל. ויש שרצו בו זכר ונקבה ולא אמרו כי אם הזכר לבד או הנקבה לבד, כמו “ אֶת הַגָּמָל ” (ויקרא יא ד) , “ וְאֶת הַחֲזִיר ” (ויקרא יא ז) “ וְאֶת הַשָּׁפָן ”, (ויקרא יא ה) וכן הנקבה: “ וְאֶת הָאַרְנֶבֶת ” (ויקרא יא ו) , “ כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה ” (דברים יד יא) , ואין ספק כי בזכור הזכר הוא הדין לנקבה ובזכור הנקבה הוא הדין לזכר. ורבי יונה כתב כי הלשון בעצמו לזכר ולנקבה אחד, כי יאמר לזכר גָּמָל ויאמר לנקבה גָּמָל, וכן חֲזִיר ושָׁפָן, ויאמר אַרְנֶבֶת לנקבה ואַרְנֶבֶת לזכר, תּוֹר לנקבה ותּוֹר לזכר, יוֹנָה לנקבה ויוֹנָה לזכר, וראייתו “ גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת ”. (בראשית לב טז) ולפי דעתי כי לא יאמר גָּמָל, חֲזִיר, שָׁפָן כי אם על הזכר, ובאומרו על הזכר הוא הדין על הנקבה, כי ספור הדברים יבא ברוב על הזכר כי הוא עיקר הבריאה, ובספור על הנקבה והוא הדין על הזכר הוא מעט, כמו ספור אַרְנֶבֶת וצִפּוֹר ויוֹנָה, והיה זה מפני הבחירה בהם מהזכרים יותר, ודבר הכתוב על ההוה ועל הרגיל אצל בני אדם. כמו “ וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה ” (ויקרא יא טז) והוא הדין לאם ולזכר, אלא שאין דרך בני אדם לאכול מהם כי אם הנקבה בעודה קטנה. וכן “ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ ” (שמות כג יט) , הוא הדין לעז לאיל ולשור, אלא שאין דרך לאכל ממין הבשר עם החלב כי אם הקטן. וכן “ מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה ” (שמות כב יז) הוא הדין למכשף, אלא שמעשה הכשפים נמצא בנשים ברוב. ומה שאמר “ אַרְנֶבֶת ”, אומרים כי הזכר לא תראה זכרותו והזכרים ידמו נקבות. ומה שאמר “ שְׁתֵּי תֹרִים ” (ויקרא ה ז) ונאמר ברוב ענין הקרבן הספור על הנקבות, להודיע כי גם הנקבות כשרות, לא כמו בבהמה שנבחרו הזכרים כמו שאמרו רז”ל: “ תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף ” (קידושין כד ב) . והנה זכרו במשנה “ חֲזִירָה ” באמרם “ לא היתה פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שלא היו נוטלים האום שלה ” (משנה בכורות ד ד) , וכן אמרו “ גְּמַלָּה ” באמרם “ אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה ” (בכורות ו ב) . ובאמרו הקבוץ יבא בלשון זכרים, כמו “ גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת ”, וכן “ וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר ” (מ”ב ב כד) , כמו מן “ אִשָּׁה ” “ נָשִׁים ” ומן “ נְמָלָה ” “ נְמָלִים ”. גם נזכרה הנקבה בלא ה”א בדבר שאין לטעות בו בין זכר לנקבה, כמו “ וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה ” (ישעיהו יא ז) שהרי אמר “ יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן ”. וכן זכרו בתלמוד צִפּוֹר בלשון נקבה ואמרו “ צִפּוֹרֶת כְּרָמִים ” (משנה שבת ט ז) . ומה שאמרו במקרא “ צִפּוֹר טְהֹרָה ”, צִפּוֹר הוא שם כלל לכל העופות, כמו שאמר גם כן “ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר ” (בראשית טו י) וכלל בו התור והגוזל, אמר “ צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם ” (תהלים ח ט) וכלל בו כל העופות. ומה שאמר “ כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה ”, לפי רגילות בני אדם אצל הנקבות מהזכרים, או נהגו בכלל בלשון נקבה כמו שנהגו לזכור כלל הדברים בלשון נקבה, כמו “ זֹאת הַחַיָּה ” (ויקרא יא ב) , “ זֹאת הַבְּהֵמָה ” (דברים יד ד) , וכן בשאר זכר ענינים, כמו עֵדָה, מִלְחָמָה, מַעֲרָכָה והדומים להם. אבל בודאי יאמר בשמות לנקבה שם בלא ה”א בהיות לזכר שם בלשון אחר, כמו שקראו לכבשה רָחֵל ואמרו “ וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה ” (ישעיהו נג ז) , “ רְחֵלִים מָאתַיִם ” (בראשית לב טו) , וכן “ עֵז בַּת שְׁנָתָהּ ” (במדבר טו כז) , “ עִזִּים מָאתַיִם ” (בראשית לב טו) , ונאמר על הזכר “ אֵילִים ”, “ כְּבָשִׂים ”, “ תְּיָשִׁים ”. ואמרו בתלמוד “ צבי הבא על התיישה ” (חולין עט ב) , אמרו מן תַּיִשׁ תְּיָשָׁה אף על פי שיספיק להם בעֵז, כמו שנאמר במקרא כִּבְשָׂה מן כֶּבֶשׂ אף על פי שיספיק ברָחֵל. ומה שאמר “ וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ ” (שמות ח ב) , “ וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם ” (תהלים עח מה) , הוא שם כלל ור”ל עֲדַת הצפרדעים, כמו “ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל ” (ש”ב כד ט) כמו שכתבנו (ספר מכלול (רד”ק)/לפי דפים/נב ב) , וכן “ וַתְּהִי הַכִּנָּם ” (שמות ח יג) .

And in Exodus, there is one term for males and another for females. As it is said for males, “Adon,” and for females, ‘Gevirah’ or “Geveret,” and it is also said for males, “Hoveh gevire le-achaycha” (Genesis 27:29), “ A man shall not prosper in his days” (Jeremiah 22:30), but it is not said “mistress” for a female; and it is said “servant” for a male and ‘servant’ or “maidservant” for a female, and it is not said from the word עֶבֶד for a female, nor from the word שִׁפְחָה or אָמָה for a male; and it is said חֲמוֹר for a male and אָתוֹן for a female.

ויש בשמות יאמר בלשון אחד לזכר ובלשון אחר לנקבה. כמו שנאמר לזכר אָדוֹן ולנקבה גְּבִירָה או גְּבֶרֶת, ונאמר גם כן לזכר “ הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ ” (בראשית כז כט) , “ גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו ” (ירמיהו כב ל) , אבל לא נאמר אֲדוֹנָה לנקבה; ונאמר עֶבֶד לזכר ושִׁפְחָה או אָמָה לנקבה, ולא יאמר מלשון עֶבֶד לנקבה ולא מלשון שִׁפְחָה או אָמָה לזכר; ונאמר חֲמוֹר לזכר ואָתוֹן לנקבה.

And sometimes the name that falls on one falls on many and is a general name, such as “And I have an ox and a donkey ” (Genesis 32:6), “one hundred men ” (1 Kings 18:13), “for the horse of Pharaoh has come” (Exodus 15:19), “a thousand vines ” (Isaiah 7:23); and it is itself a specific name: “ One man ” (Genesis 42:11), “And he who rides the horse ” (Amos 2:15), “He who slaughters the ox ” (Isaiah 66:3), “And behold, a vine before me” (Genesis 40:9).

ופעמים השם הנופל על האחד יפול על רבים והוא שם-כלל, כמו “ וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר ” (בראשית לב ו) , “ מֵאָה אִישׁ ” (מ”א יח יג) , “ כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה ” (שמות טו יט) , “ אֶלֶף גֶּפֶן ” (ישעיהו ז כג) ; והוא בעצמו שם פרט: “ אִישׁ אֶחָד ” (בראשית מב יא) , “ וְרֹכֵב הַסּוּס ” (עמוס ב טו) , “ שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר ” (ישעיהו סו ג) , “ וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי ” (בראשית מ ט) .

And there is a higher general principle, such as living, because all beings are subject to three higher principles: living, growing, and inanimate, and beneath them are lower principles, and beneath them are particulars. Living is a general principle for all higher and lower life, which are the angels, the wheels, human beings, animals, birds, fish, and insects, and beneath them are categories lower than them, and beneath them are particulars. Likewise, “growing” is a category for all grass and trees, and beneath them are categories lower than them, and beneath them are particulars. Likewise, “inanimate” is a category for stones, metals, and dust, and beneath them are categories lower than them, and beneath them are particulars.

ויש שם שהוא כלל גבוה, כמו חַי, כי כל הנמצאים תחת שלשה כללים גבוהים: חַי, צוֹמֵחַ ודוֹמֵם, ותחתיהם כללים שפלים מהם ותחתיהם פרטים. הנה חַי הוא כלל לכל החיים העליונים והתחתונים, והם המלאכים, הגלגלים, אדם ובהמה ועוף ודג ורמש, ותחתיהם כללים שפלים מהם ותחתיהם פרטים, וכן צוֹמֵחַ הוא כלל לכל עשב ולכל עץ, ותחתיהן כללים שפלים מהם ותחתיהם פרטים, וכן דומם כלל לאבנים ולמתכות ולעפר, ותחתיהם כללים שפלים מהם ותחתיהם הפרטים.

And there are names that are general terms for a single thing in the world, such as the types of metals—iron, copper, tin, and lead, silver and gold—because they are the names of the species and there are no individuals under the species. But stone and wood, even though they are names of the genus, have individuals under the genus, because the genus stone is divided into many individuals, such as “ stones of onyx ” (Exodus 25:7), “ stones of agate ” (Isaiah 54:12), “ stones of flint ” (1 Chronicles 29:2) and the like, which cannot be included under one category but only under the name stone, and their individuals are also separate. Likewise, wood has many individuals under the genus, and no two pieces of wood are alike. But metals are each of one kind and cannot be separated, for all silver is one thing, all gold is one thing, all iron is one thing, all copper is one thing, all lead is one thing, and all tin is one thing, even though some are better than others. They can be included in one category: silver with silver, gold with gold, and so on. And when they change in value, they are described according to their value, such as “ copper ” (Ezekiel 1:7), “ gilded copper ” (Ezra 8:27), “ iron ” (Ezekiel 27:19), “ pure gold ” (1 Kings 6:20). However, they have no individual identity except as vessels, and therefore they are named after the vessels and attributed to one of them, such as “ silver bowls ” (Numbers 7:84), “ golden cups ” (ibid.) and the like, as well as coins made of silver and gold, which are their persons on one side because of their changing forms. And because they are only on one side, they are not found in the Bible grouped together except in the singular, such as “fifty silver ” (Deuteronomy 22:29), “ten silver ” (2 Samuel 18:11), “one hundred silver coins ” (Deuteronomy 22:19), “ten gold coins ” (Genesis 24:22). But we do not find anywhere in the Bible any of the metals grouped together. And what it says, “And I will remove all your idols ” (Isaiah 1:25) is a metaphor for the wicked of Israel. And what it says, “the bags of their silver ” (Genesis 42:35), “and return their silver ” (Genesis 42:25), the grouping is in reference to the forms. And in the Mishnah we find the coins mentioned twice in the manner of the Bible in the singular, as they said, “The fraud is four silver coins , the claim is two silver coins ” (Mishnah Bava Metzia 4:7), “I have two silver coins in your hand” (Mishnah Shavuot 6:1), and there it is said in the plural: “If she has money , he shall take land with it and eat the fruit” (Mishnah Ketubot 8:3).

ויש שמות שהם כלל על לשון יחיד לעולם, כמו מיני המתכות – בַּרְזֶל ונְחֹשֶׁת ובְּדִיל ועוֹפֶרֶת, כֶּסֶף וְזָהָב, לפי שהם שם המין ואין תחת המין אישים. אבל אֶבֶן ועֵץ, אף על פי שהם שם המין יש תחת המין אישים, כי האבן יתחלק המין לאישים רבים, כמו “ אַבְנֵי שֹׁהַם ” (שמות כה ז) , “ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח ” (ישעיהו נד יב) , “ אַבְנֵי פוּךְ ” (דה”א כט ב) והדומים להם, שלא יכללם גדר אחד אלא שם אֶבֶן לבד, ובאישיהם גם כן נפרדים. וכן עֵץ יש תחת המין אישים רבים ואין עץ זה כמו זה. אבל המתכות כל אחד במינו הוא דבר אחד לא יפרד, כי כל כסף אחד וכל זהב אחד וכל ברזל אחד וכל נחשת אחד וכל עופרת אחד וכל בדיל אחד, אף על פי שיש בהם זה טוב מזה, גדר אחד יכללם, הכֶּסֶף לכסף והזָהָב לזהב וכן השאר, וכאשר ישתנו לחשיבות יתארו אותם לאותה המעלה, כמו “ נְחֹשֶׁת קָלָל ” (יחזקאל א ז) , “ נְחֹשֶׁת מֻצְהָב ” (עזרא ח כז) , “ בַּרְזֶל עָשׁוֹת ” (יחזקאל כז יט) , “ זָהָב סָגוּר ” (מ”א ו כ) . אבל אין להם אישים אלא בכלים, ואז יכנו אותם הכלים בשם ויסמכו אותם אל אחת מהם, כמו “ קַעֲרֹת כֶּסֶף ” (במדבר ז פד) , “ כַּפּוֹת זָהָב ” (שם) והדומים להם, וכן מטבעות שיעשו מכסף וזהב הם אישיהם על צד אחד מפני השתנות הצורות. ומפני זה שאינם אלא על צד אחד לא נמצאו במקרא מקובצים רק בלשון יחיד, כמו “ חֲמִשִּׁים כָּסֶף ” (דברים כב כט) , “ עֲשָׂרָה כֶסֶף ” (ש”ב יח יא) , “ מֵאָה כֶסֶף ” (דברים כב יט) , “ עֲשָׂרָה זָהָב ” (בראשית כד כב) . אבל לא מצאנו במקרא בשום מקום אחד ממיני המתכות מקובץ. ומה שאמר “ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ ” (ישעיהו א כה) , לפי שהוא משל על רשעי ישראל. ומה שאמר “ אֶת צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם ” (בראשית מב לה) , “ וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם ” (בראשית מב כה) , הקבוץ הוא לענין הצורות. ובמשנה מצאנו זכר המטבעות פעמים על דרך המקרא בלשון יחיד, כמו שאמרו “ האונאה ארבעה כסף הטענה שתי כסף ” (משנה בבא מציעא ד ז) , “ שתי כסף יש לי בידך ” (משנה שבועות ו א) , ואמרו שם בלשון רבים: “ נפלו לה כספים ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ” (משנה כתובות ח ג) .

There is also a difference between the names of verbs, for some are names of actions, such as חָכְמָה, סִכְלוּת, רֶשַׁע, צֶדֶק and the like, and there are those that are the name of the verb or the action and are called adjectives, such as חָכָם, רָשָע, סָכָל, מֶלֶךְ, עֶבֶד, and the like. And there are adjectives that return to the noun, mostly to intensify the case, such as אָדָם מאֲדָמָה, and likewise “ אֹדֶם פִּטְדָה” (Exodus 28:17) because of its redness, and similarly, glass because of its transparency, white because of its whiteness, and hot because of its heat. This is called a “strengthening name.” I do not wish to distinguish between them when bringing them to their respective weights, because I trust that the reader will easily distinguish between them. Therefore, I will not divide them according to their majority, because my sole purpose is to teach you the weights of the changing names and their groups and combinations, and those that are of one weight, whether they are verb names, noun names, or adjective names, I will bring together.

וגם שמות הפעלים יש הפרש ביניהם, כי יש שהוא שם הפעולה כמו חָכְמָה, סִכְלוּת, רֶשַׁע, צֶדֶק והדומה להם, ויש שהוא שם לפועל או לפעול ויקרא שם-התאר, כמו חָכָם, רָשָׁע, סָכָל, מֶלֶךְ, עֶבֶד והדומים להם. ויש מן התארים ישובו שם העצם לרוב התגברות המקרה, כמו אָדָם מאֲדָמָה, וכן “ אֹדֶם פִּטְדָה ” (שמות כח יז) מרוב האדמימות נקרא כן, וכן זְכוֹכִית לרוב הזַכּות, לְבָנָה מרוב הלובן חַמָּה לרוב החום, ויקרא זה השם ‘שם מתגבר’. ואין רצוני להפריש ביניהם בהביאי אותם על משקלם, כי אסמוך על המבין כי נקל הוא להפריש ביניהם, לפיכך לא אחוש לחלק ביניהם ברוב, כי עקר חפצי להורות לך משקלי השמות המשתנים וקבוצם וחבורם, ואשר יהיו במשקל אחד, בין שהוא שם-פועל בין שהוא שם-דבר בין שהוא שם-תאר, אביאם יחד.

And A"A wrote in his book Zikaron that names are divided by logical wisdom into three parts. The first part is a name that has a physical body, or does not have a physical body but is perceived, such as אדם, בית, שדה, or כרם, and similar names. The second part is a name called spirit, which has no physical body and no perception, but exists, such as חכמה, שכל, כוח, life, strength, and the like. The third part is that which has no existence, such as darkness, weakness, death, foolishness, breach, and breakage. These names and the like have neither body nor feeling and are not created. And there is no life and death, light and darkness, intellect and stupidity, and they are not like bitter and sweet, because bitter and sweet exist, and one is a creation and the other is a creation, but death and life, the removal of life is death, and the removal of light is darkness.

וכתב א”א ז”ל בספר הזכרון כי השם נחלק בחכמת ההגיון לשלשה חלקים. החלק הראשון שם שיש לו גוף מרגיש, או אינו מרגיש אך הוא מורגש, כמו אָדָם, בַּיִת, שָׂדֶה או כֶּרֶם והדומים להם, והחלק השני שם הנקרא רוח, שאין לו גוף ולא הרגשה אך הוא יש, כמו חָכְמָה, שֵׂכֶל, כֹּחַ, חַיִּים, גְּבוּרָה והדומים להם, והחלק השלישי שם ללא יש, כמו חֹשֶׁךְ, חֲלִישׁוּת, מָוֶת, כְּסִילוּת, פֶּרֶץ, שֵׁבֶר, אלה השמות והדומים להם אין להם לא גוף ולא הרגשה ואינם בריאה. ואין חַיִּים ומָוֶת, אוֹר וחֹשֶׁךְ, שֵׂכֶל וְסֶכֶל דבר והפכו כמו מַר ומָתוֹק, כי מַר ומָתוֹק זה יש וזה יש זה בריאה וזה בריאה, אבל מָוֶת וחַיִּים, הסרת החיים הוא המות, והסרת האור הוא החשך.