Vowels Chapter

שער הנקוד

Know that there are five vowels, because a person cannot pronounce a letter without one of the five vowels (breath and tongue position). The first is אָה ( Intermediate "ah" or “ ä ” sound) it’s name is קָמַץ-גָדוֹל Komatz Gadol , the second is אֵי ("ay" sound) and it's name i s צֵי רֶ ה T sayreh , and it is also called קָמַץ-קָטָן Komatz Katan because it is like the komatz gadol in the way which it also has a slight pause after it is pronounced ( נַ ח) , and in many places the two come one after the other, and the third vowel is אוֹ (Hard "oh" or “ ô ” sound) and its name is חוֹלָם Cholam , the fourth is אוּ ("ooh" sound) and it’s name is שׁוּרֻק shuruk , and the fifth is אִי ("eeh" sound) and its name is חִירִק Cheereek . These are the five major vowels, and they have five corresponding minor vowels, whose tongue and mouth movement is smaller and requiring less breath meaning more understated than the pronunciation of the major vowels. They are: אַה ( Soft "ah" or “ â ” sound) whose name is פַּתָח - גָדוֹל Patoch Gadol , and it is like the pronunciation of the komatz gadol, except that it’s more understated and subdued than it; אֶי ("eh" sound) whose name is סֶגּוֹל Segol , and it is pronounced like the tsayreh, except that it is less exaggerated than it, and it is also called פַּתָח-קָטָן Patoch Katan , because it sounds out like that of the patoch, and in many places is exchanged with it; אֳא is called a kamatz-chataf , and it is pronounced like the cholam, except that it is softer and more subdued than it. אִ ( "eeh" sound without the yud) , and it has the same name and is like the pronunciation of the cheereek, except that it is softer and more subdued than it. אֻ ("ooh" sound without the vav), and it is called a Koobootz-Sfatayim , and it is pronounced like the shuruk, except that it is softer and more subdued than it.

דע כי התנועות הם חמש, כי לא יוכל אדם להניע אות מבלי ה’ התנועות. הראשונה אָה ושמה קמץ-גדול , השנית אֵי ושמה צרי , ונקראת גם כן קמץ-קטן לפי שעילתה כעלת הקמץ לבוא אחריה נח, ובמקומות רבים תבוא זו תחת זו, והשלישית אוֹ ושמה חולם , הרביעית אוּ ושמה שורק , החמישית אִי ושמה חירק . אלה הם חמש התנועות הגדולות, ויש להם חמש בנות כנגדן, ותנועתן קטנה ושפלה מהאִמות. והן אַה ושמה פתח-גדול , והיא כתנועת הקמץ אלא שהיא שפלה ממנה, אֶי ושמה סגול , והיא כתנועת הצרי אלא שהיא שפלה ממנה, ונקראת גם כן פתח-קטן , לפי שעילתה כעלת הפתח ובמקומות רבים תבוא זו תמורת זו, אֳא ושמה קמץ-חטף , והיא כתנועת החולם אלא שהיא שפלה ממנה, אִ בלא יו”ד, והיא כתנועת החירק אלא שהיא שפלה ממנה, אֻ בלא ו”ו ושמה קבוץ-שפתים , והיא כתנועת השורק אלא שהיא שפלה ממנה.

And know that the five major pronunciations always end with a short pause of silence after them are always silent ( נַ ח) , and there is no emphasis on the next letters after them unless the word is from above, such as לָ֫מָּה, שָׁ֫מָּה, יָ֫מָּה,“ חָדֵ֑לּוּ ” (Judges 5:7), “ נָזֹֽלּוּ ” (Isaiah 63:19), “ שֹׁ֥מּוּ שָׁמַיִם” (Jeremiah 2:12), "Therefore, position them and expand their pronunciation; and when you see a large vowel with a shva next to it, you should expand the pronunciation of the vowel and move the shva, like in זָכְר֫וּ (zachru), שָׁמְר֫וּ (shameru) , יָרְד֫וּ (yardu), יָדְע֫וּ (yadu), אוֹמְרִ֫ים (omrim), שׁוֹמְרִ֫ים (shomrim), סִיסְרָ֫א (Sisra), פִּינְחָ֫ס (Pinchas), שׁוּבְךָ֫ (shuvcha), טוּבְךָ֫ (tovcha),” therefore always accent and extend them lengthening their pronunciation, and when you see a major vowel with a shva under it, lengthen the pronunciation of the letter’s sound and move the shva, such as זָכְר֫וּ, שָׁמְר֫וּ, יָרְד֫וּ, יָדְע֫וּ, אוֹמְרִ֫ים, שׁוֹמְרִ֫ים, סִיסְרָ֫א, פִּינְחָ֫ס, שׁוּבְךָ֫, טוּבְךָ֫.

ודע כי חמש התנועות הגדולות אחריהם נח לעולם, ואין באות שבצדיהן לאחריהן דגש אם לא תהיה המלה מלעיל שיתקיים הנח, כמו לָ֫מָּה, שָׁ֫מָּה, יָ֫מָּה, “ חָדֵ֑לּוּ ” (שופטים ה ז), “ נָזֹֽלּוּ ” (ישעיהו סג יט), “ שֹׁ֥מּוּ שָׁמַיִם” (ירמיהו ב יב), לכן תעמיד אותם ותרחיב קריאתם, ובראותך תנועה גדולה ובצדה שוא, תרחיב קריאת התנועה ותניע השוא, כמו זָכְר֫וּ, שָׁמְר֫וּ, יָרְד֫וּ, יָדְע֫וּ, אוֹמְרִ֫ים, שׁוֹמְרִ֫ים, סִיסְרָ֫א, פִּינְחָ֫ס, שׁוּבְךָ֫, טוּבְךָ֫

But the five minor vowel pronunciations, (the shvah will cause to) hijack the letter above them shortening their pronunciation, and the shva is then pronounced with a short pause instead like a nach ( נַ ח) , such as אַבְרָהָם, שַׁרְבִיט, צַמְרִי, גַּפְנִי . And if the shva comes with a guttural letter, the patoch will join with the shva to lengthen the accented sound and expand that guttural letter, as in “ וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח” (Exodus 12:21), אַעֲלֶה, יַעֲלֶה. And sometimes the vowel will be shortened even with the guttural letter, as in “וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו” (Deuteronomy 13:9), “לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ” (Exodus 20:14). Sometimes the opening sound is lengthened and broadened even without a guttural letter when the word is stressed on the last syllable, but then the shva next to it is also relaxed and shortened, as in זָכַ֫רְתִּי, שָׁמַ֫רְתִּי, זָכַ֫רְנוּ, שָׁמַ֫רְנוּ, “ שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹה” (Ecclesiastes 9:11), “ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָד” (Psalms 20:9) and others. Similarly, with a guttural letter when the letter has a vowel from above it, the shva next to it will be silent if it is not joined with a patoch next to it, such as שמַ֫חְתִּי, שמַ֫חְנוּ, שמַ֫עְנוּ, אֲנַ֫חְנוּ, the shva in the ח and the ע remain even though the patoch with accent above in the letter before is is lengthened. And the same with the cheereek: יִשְׁמֹר, יִזְכּוֹר, עִבְרִי, קִבְרוֹ, שִׁבְרוֹ. Similarly, with a guttural letter when the word is stressed on the last syllable, the shva next to it will be relaxed when patoch is not combined with the shva, like in שָׂמַ֫חְתִּי (samachti), שָׂמַ֫חְנוּ (samachnu), שָׁמַ֫עְנוּ (shama'anu), אֲנַ֫חְנוּ (anachnu). The shva under the chet and the ayin will be relaxed even though the patach before them is elongated.

אבל החמש הקטנות תחטף קריאתם והשוא שבצדיהם נח, כמו אַבְרָהָם, שַׁרְבִיט, צַמְרִי, גַּפְנִי. ואם השוא באות גרונית, ישתתף פתח עם השוא להאריך התנועה ולהרחיב על האות הגרונית, כמו “ וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח” (שמות יב כא), אַעֲלֶה, יַעֲלֶה. ופעמים תחטף גם עם אות גרונית, כמו “וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו” (דברים יג ט), “לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ” (שמות כ יד). ופעמים תארך ותרחב קריאת הפתח גם בלא אות גרונית בהיות המלה מלעיל, אבל השוא שבצדו יהיה נח גם כן, כמו זָכַ֫רְתִּי, שָׁמַ֫רְתִּי, זָכַ֫רְנוּ, שָׁמַ֫רְנוּ, “ שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹה” (קהלת ט יא), “ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָד” (תהלים כ ט) וזולתם. וכן עם אות גרונית כשהמלה מלעיל, יהיה השוא שבצדו נח אם לא ישתתף פתח עם השוא, כמו שָׂמַ֫חְתִּי, שָׂמַ֫חְנוּ, שָׁמַ֫עְנוּ, אֲנַ֫חְנוּ, השוא שבחי”ת ובעי”ן נח אף על פי שמאריכין הפתח שעליהם.

And when the guttural letter extends the relaxed and subdued sound is lengthened and so, the patoch is combined in the same vowel with the shva, as in “וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי” (Job 6:22), and sometimes even without a guttural letter, the small movement is lengthened and the opening participates with the shva, as in “ Rutafash besharom minuar” (Job 33:25), or when it comes with a long vowel, such as “וְנִקַּף סִֽבְכֵי הַיַּעַר” (Isaiah 10:34), and even though there is no opening dot with the shva, you read the shva as a shva-opening. Similarly, “ בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם” (Genesis 30:38), “וְהָיָה בִּֽקְרָב אִישׁ” (2 Samuel 15:5, see there), “ כִּקְסָם שָׁוְא” (Ezekiel 21:28, see there). Similarly, if there is a vav at the beginning of the word, such as “ וּֽשְׁבֵה שֶׁבְיְךָ” (Judges 5:12), “ וּֽסְגֹר דְּלָתְךָ” (Isaiah 26:20), “ וּֽשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ” (Ecclesiastes 9:7). However, if the word beginning with ו is connected to the word next to it, even though the ו is a long shva and is not pronounced like a shva-patach, such as “ וּֽשְׁלַח ־לִי עֲצֵי אֲרָזִים” (II Chronicles 2:7).

ועם אות גרונית תארך התנועה הקטנה וישתתף פתח עם השוא, כמו “וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי” (איוב ו כב), ופעמים גם בלא אות גרונית תאריך התנועה הקטנה וישתתף פתח עם השוא, כמו “ רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר” (איוב לג כה), או בבוא מאריך עם החירק, כמו “וְנִקַּף סִֽבְכֵי הַיַּעַר” (ישעיהו י לד), ואף על פי שאין נקוד פתח עם השוא אתה קורא השוא כמו שוא-ופתח. וכן “ בְּשִֽׁקְתוֹת הַמָּיִם” (בראשית ל לח), “וְהָיָה בִּֽקְרָב אִישׁ” (ש”ב טו ה עי”ש), “ כִּֽקְסָם שָׁוְא” (יחזקאל כא כח עי”ש). וכן אם תהיה ו”ו תחלת המלה, כמו “ וּֽשְׁבֵה שֶׁבְיְךָ” (שופטים ה יב), “ וּֽסְגֹר דְּלָתְךָ” (ישעיהו כו כ), “ וּֽשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ” (קהלת ט ז). אבל אם המלה שבראשיתה ו”ו נקשרת עם המלה שבצדה, אף על פי שהו”ו במאריך השוא נח ולא יקרא כמו שוא-ופתח, כמו “ וּֽשְׁלַח ־לִי עֲצֵי אֲרָזִים” (דה”ב ב ז).

And the segol: אֶלְבַּשׁ, אֶגְרוֹף. And with a guttural letter, it is lengthened: אֶעֱמוֹד, אֶעֱלֶה, and the segol participates with the shva. And sometimes a silent letter is added after it when the word is from above, such as: אֶרֶץ, גֶּפֶן, צֶמֶר, חוֹבֶרֶת, שׁוֹמֶרֶת and others. And likewise at the end of the word after the segol, a silent letter is written: אֶגְלֶה, אֶעֱלֶה. Likewise, all the letters אית“ן that follow the letter למ”ד in the form of the letter ה"א, as we have written.

והסגול: אֶלְבַּשׁ, אֶגְרוֹף. ועם אות גרונית תארך: אֶעֱמוֹד, אֶעֱלֶה, וישתתף סגול עם השוא. ופעמים יולד נח אחריה כשהמלה מלעיל, כמו: אֶרֶץ, גֶּפֶן, צֶמֶר, חוֹבֶרֶת, שׁוֹמֶרֶת וזולתם. וכן בסוף המלה אחר הסגול נח נכתב: אֶגְלֶה, אֶעֱלֶה. וכן כל אית”ן מנחי הלמ”ד מפעלי הה”א כמו שכתבנו.

And the kamatz-chataf, such as שמרני, זכרוני. And sometimes they participate with the kamatz shva to indicate that it is a chataf, and this is when the letter after it is punctuated with one of the vowels and is not emphasized, such as אוני, חלי, צרי and similar words. But if the letter following it is emphasized, the kamatz is punctuated alone, because there is no mistake in it, since it is certainly a kamatz after the emphasis next to it, as in “ גָּזִּי נִזְרֵךְ” (Jeremiah 7:29), “ רָנּוּ שָׁמַיִם” (Isaiah 44:23) and similar words. Similarly, if the letter following it is a shva-nach, the kamatz is punctuated alone, because there is no mistake, since it is certainly a glottalized letter, since the shva-nach is next to it, because there is no shva-nach after the wide kamatz, such as קָרְבָּן, קָדְשׁוֹ and similar words.

והקמץ-חטף כמו שָׁמְרֵנִי, זָכְרֵנִי. ופעמים משתתפים עם הקמץ שוא להודיע כי הוא חטף, והוא כאשר תנקד האות שאחריה באחת התנועות ולא תדגש, כמו אֳנִי, חֳלִי, צֳרִי והדומים להם. אבל אם תדגש האות שאחריה ינקדו הקמץ לבדו, כי אין לטעות בו כי בודאי הוא חטוף אחר שהדגש לצדו, כמו “ גָּזִּי נִזְרֵךְ” (ירמיהו ז כט), “ רָנּוּ שָׁמַיִם” (ישעיהו מד כג) והדומים להם. וכן אם האות שאחריה היא בשוא-נח ינקדו הקמץ לבדו, כי אין לטעות בו כי בודאי הוא חטוף אחר שהשוא נח הוא לצדו, כי אין אחר הקמץ הרחב שוא-נח, כמו קָרְבָּן, קָדְשׁוֹ והדומים להם.

Therefore, there is a dispute regarding the reading of “ כָּרְתוּ יַעְרָהּ” (Jeremiah 46:23), because some say that the shva is a shva-nach and read the kamatz as a short vowel and interpret the word as an imperative, like “ חָרְבוּ מְאֹד” (Jeremiah 2:12), and others say that the shva is moved and the kamatz is read as a long vowel, interpreting the word as a past tense verb, as in “ שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו” (Psalms 99:7), which is the correct reading. However, “בְּשַׂר הַקָּרְבָן ” (Ezekiel 40:43), “וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן ” (1 Samuel 13:21), “ כַּדָּרְבֹנוֹת ” (Ecclesiastes 12:11), “ וְיָשְׁפֵה ” (Exodus 28:20), “ וּבָרְקַת וְזָהָב” (Ezekiel 28:13), “ וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים” (Job 16:19), “יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו ” (Numbers 24:7), we have accepted their reading with a kamatz-ra, and we have not heard or seen any dispute about it, except that Rabbi Yonah wrote “in the flesh of the sacrifice” with a short kuf and a soft bet. And always a kamatz on two shvaim is read as a short vowel, such as “ yiktael ” (2 Kings 14:7), “ yikdam ” (Joshua 15:56), “ yikmaam ” (Deut. 6:53), “ yashbekasha ” (Deut. 25:4) and similar words.

לפיכך נפלה המחלוקת בקריאת “ כָּרְתוּ יַעְרָהּ” (ירמיהו מו כג), כי יש אומרים כי השוא נח וקוראים הקמץ חטוף ומפרשים המלה צווי כמו “ חָרְבוּ מְאֹד” (ירמיהו ב יב), ויש אומרים כי השוא נע וקוראים הקמץ רחב ומפרשים המלה עבר כמו “ שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו” (תהלים צט ז), והיא הקריאה הנכונה. אבל “בְּשַׂר הַקָּרְבָן ” (יחזקאל מ מג), “וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן ” (ש”א יג כא), “ כַּדָּרְבֹנוֹת ” (קהלת יב יא), “ וְיָשְׁפֵה ” (שמות כח כ), “ וּבָרְקַת וְזָהָב” (יחזקאל כח יג), “ וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים” (איוב טז יט), “יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו ” (במדבר כד ז), קבלנו קריאתם בקמץ-רחב ולא שמענו ולא ראינו בהם מחלוקת, אלא שרבי יונה כתב “בְּשַׂר הַקָּרְבָן” בחטיפות הקו”ף ורפיות הבי”ת. ולעולם כל קמץ על שני שואים יקרא חטף, כמו “ יָקְתְאֵל ” (מ”ב יד ז), “ יָקְדְעָם ” (יהושע טו נו), “ יָקְמְעָם ” (דה”א ו נג), “ יָשְׁבְּקָשָׁה ” (דה”א כה ד) והדומים להם.

And the cluster: שֻׁלְחָן, קֻרְבַּן (Nehemiah 10:35) and similar words. And if the opening letter is combined with the shva, the cluster is pronounced longer, as in “ רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר” (Job 33:25).

והקבוץ: שֻׁלְחָן, קֻרְבַּן (נחמיה י לה) והדומים להם. ואם ישתתף פתח עם השוא תארך קריאת הקבוץ, כמו “ רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר” (איוב לג כה).

And if there is another small or large movement on the side of the large movement and a letter with a tone next to it, you lower the first movement even though it is large, as in “ זָכַ֤רְתִּי לָךְ” (Jeremiah 2:2), the accent is on the letter כ, which is a small movement, and even so you will place it before the accent, and because you place it there, you will lower the reading of the letter ז even though it is kamatz. But if the accent is far from it and is not in the letter next to it, you keep the closed letter as it is, and lower the letter next to it, if it has a small movement as it is, like “ וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל חֻקָּיו” (Exodus 15:26), “ וְהָלַכְתָּ ” (Deuteronomy 28:9). And likewise the tsere: “ מֵֽרֵשִׁית הַשָּׁנָה” (Deuteronomy 11:12), “ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו” (Leviticus 13:12), because the accent on the shin, which is far from the movement of the mem, causes the mem to be pronounced as written, but the tsere in the resh or the cholam lowers it even though it is a large movement, because of the accent next to it. However, when the accent is on the resh, you lower the reading of the mem, as in “ מֵרֹ֥אשׁ וְעַד סוֹף” (Ecclesiastes 3:11). The same applies to the cholam: “וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִ֑ים ” (Jeremiah 46:4), “ in chains ” (Psalms 68:7), “ it is an abomination ” (Leviticus 18:22), “ Nötara et ha-karmim” (Song of Songs 1:6), because the meaning is far from the dreamer, you should pronounce the dream letter as it is written. But when the meaning is in the letter next to it, you should lower it, as in “tanur bo'era ” (Hosea 7:4), where the accent is on the letter ayin, and similarly in אוֹמֵ֫ר, שׁוֹמֵ֫ר, and similarly the chirik in the letter yud: שִׁירָ֫ה, חִידָ֫ה; “חוּדָה חִידָתְךָ֖ ” (Judges 14:13), you lower the pronunciation of the chirik, because the accent is on the letter next to it, but in שִׁירָתִ֫י, חִידָתִ֫י, where the accent is on the yud, which is far from it, you lengthen the chirik as usual. The same applies to the shurik in the vav: “שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִ֑ים ” (Judges 15:4), because the accent is on the lamed, which is far from it, you pronounce the shuruk, and when you say שׁוּעָ֫ל, עוּגָ֫ב, where the accent is close to it, you lower the pronunciation of the shuruk. The same rule applies to the chiruk and the shuruk, even though the vav and yud are missing twice, as in “ שֻׁעָלִים ” (Psalms 63:11), “ לְסֻסָתִי ” (Song of Songs 1:9), “ וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים” (Job 30:31) and similar words, after their place, the vav or yud is lengthened in pronunciation as with the vav and the yud. And the small vowel, even though it is supposed to be elided, if it comes after a guttural letter, you pronounce it if the meaning does not depend on the guttural letter, as in “ הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ” (Deuteronomy 2:31), you pronounce the ה even though it is at the beginning of the word because of the guttural ח. Similarly, “ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן” (Isaiah 9:3), “ הַחַטָּאת ,” “ הֶעָנָן ,” “ הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב” (Micah 2:7), and similar words.

ואם תהיה בצד התנועה הגדולה תנועה אחרת קטנה או גדולה ובאות אשר לצדה טעם, אתה משפיל התנועה הראשונה אף על פי שהיא גדולה, כמו “ זָכַ֤רְתִּי לָךְ” (ירמיהו ב ב), הנה הטעם בכ”ף והיא תנועה קטנה, ואף על פי כן תעמידנה מפני הטעם שבה, ולפי שתעמידנה תשפיל קריאת הזי”ן אף על פי שהיא קמוצה. אבל אם יהיה הטעם רחוק לה ולא יהיה באות שבצדה אתה מעמיד האות הקמוצה כמשפטה, ותשפיל האות שבצדה, אם היא בתנועה קטנה כמשפטה, כמו “ וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל חֻקָּיו” (שמות טו כו), “ וְהָלַכְתָּ֖ ” (דברים כח ט). וכן הצרי: “ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָה” (דברים יא יב), “ מֵרֹאשׁ֖וֹ וְעַד רַגְלָיו” (ויקרא יג יב), לפי שהטעם בשי”ן שהוא רחוק מתנועת המ”ם תעמיד תנועת המ”ם כמשפט, אבל הצרי שברי”ש או החולם תשפילנו אף על פי שהיא תנועה גדולה, מפני הטעם שבצדו. אבל כשהטעם ברי”ש אתה משפיל קריאת המ”ם, כמו “ מֵרֹ֥אשׁ וְעַד סוֹף” (קהלת ג יא). וכן החולם: “וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִ֑ים ” (ירמיהו מו ד), “אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת ” (תהלים סח ז), “ תּוֹעֵבָ֖ה הִוא” (ויקרא יח כב), “ נֹטֵרָ֣ה אֶת הַכְּרָמִים” (שה”ש א ו), לפי שהטעם רחוק מן החולם תעמיד האות החלומה כמשפט. אבל כשהטעם באות שבצדה תשפילנה, כמו “תַנּוּר בֹּעֵ֖רָה ” (הושע ז ד) שהטעם בעי”ן, וכן אוֹמֵ֫ר, שׁוֹמֵ֫ר, וכן החירק ביו”ד: שִׁירָ֫ה, חִידָ֫ה; “חוּדָה חִידָתְךָ֖ ” (שופטים יד יג), אתה משפיל קריאת החירק, לפי שהטעם באות שבצדה, אבל שִׁירָתִ֫י, חִידָתִ֫י, שהטעם בתי”ו רחוק ממנה אתה מאריך החירק כמשפט. וכן השורק בו”ו: “שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִ֑ים ” (שופטים טו ד), לפי שהטעם בלמ”ד שהוא רחוק ממנה תעמיד השורק, וכשתאמר שׁוּעָ֫ל, עוּגָ֫ב, שהטעם קרוב לה תשפיל קריאת השורק. וכן משפט החירק והשורק, אף על פי שחסרו ו”ו יו”ד פעמים, כמו “ שֻׁעָלִים ” (תהלים סג יא), “ לְסֻסָתִי ” (שה”ש א ט), “ וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים” (איוב ל לא) והדומים להם, אחר שמקומם ו”ו או יו”ד תארך קריאתם כמו עם הו”ו ועם היו”ד. והתנועה הקטנה אף על פי שמשפטה להחטף, אם תבוא על אות גרונית תעמידנה אם לא יהיה הטעם באות הגרון, כמו “ הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ” (דברים ב לא), אתה מעמיד הה”א אף על על פי שהיא בפתח מפני החי”ת שהיא גרונית. וכן “ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן” (ישעיהו ט ג), “ הַחַטָּאת ”, “ הֶעָנָן ”, “ הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב” (מיכה ב ז) והדומים להם.